"הוא כבר לא!!! סופר אותי..."

"הוא מסתגר בחדר, מאזין למוזיקה בקול רם, מסתובב עם פרצוף חמוץ,מתעלם ממני ומהבקשות לסדר את הבלגן בחדר... אני לא מצליחה לתקשר אתו. אני מרגישה חוסר אונים, תסכול וכעס גדול –הגעתי למצב שאני מאיימת עליו בלי סוף! אם לא תסדר את החדר-אין לך טלוויזיה חודש!!! אם לא תתייחס בכבוד-לא תצא למפגש! ועוד..." האם חלק מההורים מזדהים עם האם? האם האיומים גורמים לילדים שלנו להקשיב לנו ולהיות ממושמעים ומשתפי פעולה? בדרך כלל הורה מאיים, כי הוא רוצה שהילד יתנהג כפי שהוא מצפה ממנו, ועל מנת לגייס אותו לשיתוף פעולה. לרוב הורים מאיימים מחוסר אונים ומחוסר כלים להתמודדות שונה. כאשר הורה בוחר באיום הוא אמנם נשמע סמכותי בעיני הילד, אך משדר איבוד שליטה ותסכול- מנגד המתבגר חש שהאיום נכפה עליו מצב הגורם לו תסכול, כעס, יוצר התנגדויות ומאבקי כוח עם ההורים. הבעיה עם איומים: הם מעכירים את האווירה המשפחתית, הם הורסים את הרצון של הילד ולו הקטן ביותר לשתף פעולה ומזמין מאבקים וריחוק. מה גם, שחלק מהאיומים הם איומי סרק שאין להם שום הגיון או יכולת להתממש. מצב התורם לפגיעה בסמכות ההורית והדימוי ההורי בעיני הילד. כיצד הילד יכול לסמוך על מישהו שמאיים עליו?

אז מה עושים במקום? ראשית, ההבנה של ההורה שהאווירה בבית היא באחריותו, דורשת חשיבה ובדיקה: מהו היעד ההורי שלי? האם לגדל ילד עצמאי,אחראי עם דימוי עצמי חיובי? האם האווירה הקיימת במשפחה היא אווירה שמעודדת שיתוף פעולה? האם הדרך שאני נוקט בה מקדמת אותי לעבר "היעד ההורי שלי"? על ההורה להתבונן בשפה שבה הוא משתמש. האם יש בה עידוד? האם יש בה כבוד?האם היא מקרבת או מרחיקה?

התשובות לשאלות הנ"ל הן הדרך המקרבת למתבגר. כאשר הורים מרגישים כי הם מאבדים שליטה! ומאיימים! זה הרגע- לעצור!!! ולהפגין בטחון, איפוק וכבוד הדדי.. כי הורות היא תפקיד!

המתבגר המסתגר בחדרו, זקוק כעת יותר מכל, להורה קשוב מכיל,מוביל ומקרב, ויתכן שהיה רוצה לומר: "תתעניינו במוזיקה הרועשת שלי, תקשיבו למילים של השירים שאני מאזין להם .. שימו לב לשינויים שאני עובר בגוף ובמחשבות. אני חש בלגן גדול אצלי... וזה לא הבלגן בחדר שמפריע לכם! אז בבקשה! תישארו בתפקיד "ההורים שלי". אני שונא שמאיימים עלי !!! וגם את חוסר האונים שאתם משדרים, אל תוותרו עלי!! אני עדיין זקוק לכם, אבל אחרת! תביטו! אני כבר לא הילד הקטן"

"כשילדינו מתנהגים בצורה הנוראה ביותר, זו העת שבה הם זקוקים לאהבתנו יותר מכל". לינור קילמרטין.

אכן, חומר למחשבה!!! זכרו, שתמיד אפשר לבחור אחרת.... וכל שינוי בגישה ובתקשורת שההורה מוביל -עם הילדים אינו קורה ביום אחד! אלא תהליך שדורש הכוונה, השקעה, עקביות התמדה ועוד..

אשמח לעזור...בדיוק בשביל זה אני כאן. אליס דריה-054-4850699 Https://www.alice-darya.com